הסיכום של הסיכום דמוקרטיה ותקשורת המונים

התכונות של משטר דמוקרטי: (1) בחירות שוויוניות וחשאיות (2) הפרדת רשויות

הפרדת רשויות (מחוקקת-כנסת, מבצעת-משטרה  והשופטת-בית המשפט) נועד לצורך תהליכי פיקוח ובקרה איזונים ובלמים. כדי שריכוז העוצמה לא יהיה בידי גוף אחד.

מהם ממדי חופש הביטוי: (1) שלא תהיה דעה אחת (דיקטטור) (2) חופש הביטוי מאפשר לכל אחד לבטא ולפתח את הרצונות והדעות שלו  (3) להגיע לעמק השווה באמצעות דיון וביטוי של מרבית הדעות שמקובל על דעת הכלל

זרימת מידע הכרחי לקיום הדמוקרטיה: (1)בלי זרימת מידע אין דמוקרטיה (2) היחיד מפתח עמדות הוא יודע מה קורה סביבו באמצעות זרימת המידע אם אינו זוכה למידע הזה לא יכול לפתח את התודעה שלו כאדם חופשי (סין וקוריאה)

הרמות השונות של זרימת המידע: רמות שקיפות שזורמות לאזרח שקובעות את רמת הדמוקרטיזציה (1) מתח בין חופש הביטוי לאינטרס הציבוריביטחוני (2) מידת החדירה של התקשורת לידע הציבורי (כמה המידע עלול לפגוע בזכות לפרטיות).

מקרה בטאון: (1) שנות ה50 עיתון של המפלגה הקומינסטי ביקשה לפרסם כתבה שעלולה לפגוע בביטחון המדינה (שליחת חיילים לטובת אינטרסים של ארה"ב כדי להצטייר כאימפריאליזם של ארה"ב.) (2) הצנזורה פסלה את הכתבה והעמידה את העיתון בסיכון קיום בטענה של פגיעה בביטחון המדינה (3) השופט אגרנט בחן את המקרה בטענה של חופש הביטוי (אין חוקים בתקופה הזאת בנושא חופש הביטוי). (4) אגרנט פונה למגילת העצמאות ומין שהיא מדינה דמוקרטית ולכן בחן אותה בהתאם למדיניות זו. יש לבחון את המתח בין חופש הביטוי לביטחון המדינה. (5) השופט אישר את הכתבה והקפיא את סגירת העיתון. (6) מקרה שמהווה תקדים מטווה דרך (7) חופש הביטוי הוא בראש סדר העדיפויות של מדינה דמוקרטית (ישראל) (8) אם יש פגיעה בביטחון חובת ההוכחה היא על המדינה – מבחן הודאות הקרובה להוכיח סיבה ואת התוצאות שלה בקשר של המידע (9) ההיגיון הזה נקרא ערך חופש הביטוי.

מעמדה של התקשורת בדמוקרטיה (1) ללא זרימת מידע תקשורתי  המשטר אינו דמוקרטי והיחיד אינו יכול לפתח את תודעתו כאדם חופשי. (2) התקשורת מהווה גורם מרכזי ביצירת ובשמירת הדמוקרטיה ובשמירת הזכויות הפורמאליות וגם בנוגע לזרימת המידע. (3) אם זרימת המידע לא מתקיימת אי אפשר לקיים את שאר מרכיבי הדמוקרטיה ולכן בלי תקשורת חופשית אין משטר דמוקרטי.

הגישה הליברלית (1) על המדינה לצמצם כמה שיותר התערבות בחיי האזרחים ולהגביל רק לתחומים הכרחיים (2) באמצעות החקיקה מצמצם את עוצמה של השליט.

התכונות של מדינה ליברלית:  ישנם 2 יסודות מרכזים זכויות האזרח  - הענקת זכויות יסוד לפרט ואי חדירה ופגיעה בהם מצד מוסדות המדינה. מעורבות מצומצמת בחיים הכלכליים והחברתיים (1) מתערבת רק לשם הגבלת הפריון הכלכלי הכולל (התפתחות כלכלית) (2) לא להתערב  בעצמה וגם לא בבקרה ופיקוח שחוסמים את היזמות הכלכלית החופשית (3) המדינה חייבת להתערב רק כדי להגדיל את השפע הכלכלי ולפעול במקומות שהיזם הפרטי לא יכול לפעול בהם. וכך היא הופכת לבקרה שיוצרת חסמים בירוקרטיים (4) עפ"י הגישה הליברלית כולם ייהנו מפריון והמדינה תהיה מעורבת באופן מצומצם.

האופי של מדינה ליברלית אצל סטיוארט מיל: ג'ון סטיוארט מיל קובע את האופן המעורבות הכרחי של המדינה בחיי האזרחים. הכללים הם (1) כל פרט זכאי לפעול ברצונו כל עוד לא פוגע באחר (2) חוקי המדינה והפעולות צריכות להצטמצם בגלל מטרה זו הן בהגבלת ובמעורבות והן באכיפת החוקים השונים. 

עקרון ההיזק (מלשון נזק) היא הדרך הטובה ביותר לממש את העקרונות הליברלים (1) לכל אדם יש הזכות לפעול ולתכנן את חייו כרצונו כל עוד לא פוגע באחר (2) המדינה צריכה להיות מעורבת בחיים הכלכליים והאזרחים רק לשם מימוש העיקרון מעבר לזה אסור לה להתערב -  מחולקת ל2  המדינה כריבון חייבת להגביל את מעורבותה רק למקומות שבהם היא אוכפת ת עקרון ההיזק המדינה חייבת להתערב במקומות בהם אדם אחד פוגע או קבוצה פוגעים בבחירות של אדם אחר. (סמים).

התכונות המרכזיות של הגישה המרכסיסטית: החברה מתחלקת לשניים האוחזים באמצעי ייצור ואלה שלא אוחזים באמצעי ייצור (חומר גלם, עובדים) (1) מי שאוחז באמצעי הייצור קובע את היחסים הכלכליים (יחסי הייצור – היחס בין מעסיק לעובד חייל מפקד בוס פקידה) (2) חוקים ועקרונות אלו משרתים את האינטרס של האליטה (3) מבנה על: תוצרים משותפים של מחשבה של כלל בני האדם. (שליטה בדת, במדינה) . (4) התקשורת היא חלק ממבנה העל שמשרת את האינטרסים של המעמד הדומיננטי הגבוה.

תיאורית סדר היום: הידע של האדם על המציאות נגזר מהקרבה שלהם למנגנוני תיווך חיצונים (תקשורת, טלוויזיה רדיו וכו') התקשורת אינה מבטא מציאות  היא בעצם יוצרת את סדר היום וקובעת את השיח הציבורי על פי תחומים פוליטי ציבורי ותקשורתי (1) סדר יום פוליטי: מתבססת על המיקום וההבלטה של האירועים והשחקנים המרכזים. (2) סדר יום תקשורתי: היררכיה שלה זוכים אירועים תקשורתיים דרך ההדגשה שלהם המיקום והמשמעות שניתנה להם. (3) סדר יום ציבורי, מתאר את השיח הציבורי על אירועים משמעותיים יותר או פחות [ההבדל מי מעלה את זה לסדר היום הפוליטיקאי התקשורת או הציבור] כל הקטגוריות משפיעות אחת על השנייה ויוצרות שיח פוליטי התקשורת השחקן המרכזי

התכונות המרכזיות של תיאורית סדר היום בולטות ומיקום.  בוחנים זאת לא בצורה אקראית. (דברים חשובים יבואו קודם) ישנם השפעות פוליטיות כיוון שהכתבים לא אובייקטיבים השפעות ישירה ועקיפה.

אסכולת פרנקפורט: שנות ה20, אסכולה ביקורתית בתקשורת המונים, נקודת מוצא מרקסיסטי, משלבת גישות שונות פסיכולוגיה, כלכלה, סטטיסטיקה ופילוסופיה מפתחת כלים אמפיריים בראי ביקורתי. אמצעי התקשורת הוא גורם שליטה מרכזי ביותר על האדם המודרני – בא לידי ביטוי במובנים הבאים (1) שיווין מדומה:  התקשורת מייצרת מידע זהה לכולם לא משנה מה המעמד שלו ובכך יוצרת אחידות מדומה שכולם מרגישים שייכים לאותה קבוצה ומונעת קונפליקטים פוליטיים. (2) סימום: בני אדם מוצפים בידע ומידע שמבלבל ולא גורם לדלות את הידע החשוב והנחוץ להכרת האינטרס האישי, החברה המערבית מתרכזת בעבודה ולאחר מכן חשופה למוצרים תרבותיים שגורמים לנו לחשוב ולהרגיש באופן בסיסי של מפעיל את מרבית החושים ויכולת החשיבה (ראליטי הופך אותנו לזומבים). (3) בולטות: היא חלק מסימום, התקשורת מראה כאילו היא נגד המסדר אך זאת פיקציה זה תמיד בסוף החדשות בשוליים. הבלוטות חשובה כדי לחדד את החשוב

תרומתה של אסכולת פרנקפורט לתחום הביקורתי: על פי אסכולה זאת גורמי הכוח משליטים סדר ציבורי שנוח להם. התחושה שבה אנשים מקבלים תודעה כוזבת בעקבות מחשבות זיכרונות ודימויים – היחיד חושב שהוא פועל בהתאם לאינטרסים העצמים שלו בשעה שפועל למען אינטרס של קבוצות הדומיננטיות.

הגישה המסורתית בתקשורת המונים: ביטוי לכפר גלובאלי, שכל אחד יכול לגלות מעורבות בתכנים השונים ישנם שלבי תקשורת הדרגתיים (1) האנשים היו אוספים ידע רק באמצעות החושים על הסביבה ועל עצמם (2) בגלל תלות במתווכים לאדם היה קושי להגיע אל מידע ולא לידע החברה התבססה על ייצור המוני ולכן האדם סבל מניכור. (3) השלב העילאי, אדם משתמש בכל החושים שלו באמצעות הכלים התקשורתיים ונהנה משפע טכנולוגי שפונה אל מרבית הגירויים החושיים.

האופי האופטימי: על פי הגישה המסורתית אנחנו חיים בגן העדן של נתונים לא חסר לנו כלום ואנו נהנים מעושר המידע שמשמש כבסיס למידע רחב. (לא סובלים מניכור) והיא מתווכת ומציגה לנו את המציאות .

הגישה הכלכלית: התכלית של אמצעי התקשורת הוא לקדם אינטרסים של מוקדי הכוח הכלכליים הם מביאים את זה לידי ביטוי בהכתבת סדר פועלים בגישה הגמונית, הנחת הייסוד היא שכל ניסיון לייצר מידע תקשורתי שאינו עולה בקנה אחד עם האידיאולוגיה הדומיננטיים נחבט בידי כל הגורמים התקשורתיים והולך לנישה (מוצא מן דיון הציבורי) .

הקשר בין התקשורת לבעלי הפירמות וההון: על פי הגישה הכלכלית השליטה בידע ובנתונים מכוונת על ידי בעלי הפירמות וההון. שליטה מתוחכמת. בעלי הפירמות משכנעים באמצעות כלי התקשורת (פרשנות ופרסום מגמתי) לקנות מוצרים שישרתו את האינטרסים של בעלי ההון (דוגמא של כחול לבן).

הגישות ביקורתיות בתקשורת : צומחות מגישה מרכסיסטית (אלו שאחוזים באמצעי הייצור-חומרי הגלם קובעים את היחסים הכלכליים – יחסי הייצור) ובדרך זאת יוצרים עקרונות חוקים כלכלים המשרתים את האינטרסים שלהם. (1) הגישה הכלכלית: התכלית של התקשורת היא לקדם את האינטרסים של בעלי ההון ע"י קביעת סדר היום (2) הגישה ההגמונית: מזהה את האידיאולוגיה המרכזית שמכתיבה טוטאלית את סדר היום כל גישה שאינה מזוהה נזרקת הצידה (המשפחה הגרעינית בארה"ב) (3) אסכולת פרנקפורט אמצעי התקשורת הם גורם שליטה מרכזי על האדם המודרני באה לידי ביטוי בשיווין מדומה, סימום ובולטות . (4) הגישה הפמיניסטית: התכנים בתקשורת מוכתבים בהתאם לאינטרס גברי תוך כדי הנמכה והשקת הנשים הגבר בעל עוצמה , רציונאלי צלול האישה חלשה וכו' - האישה נתפסת מזווית ראיה גברית. התקשורת גברית, האישה נדחקת לנישה או הופכת להיות אובייקט. [א] הדימויים הרומנטיים: הופכים את האישה לאובייקט מיני , עולם הפנטזיות הגבריות בא לידי ביטוי בפרסומות וסרטים, מבצעים אוקטביזציה תהליך שבו מפשיטים אותה מהתכונות האנושיות והופכים אותה לחפץ. [ב] סדר יום תקשורתי הינו גברי מעלה נושאים בשיח הגברי, ומצמצם שיח נשי (בטחוני למשל). התקשורת מנציחה את זה. [ג] השפה היא גברית – כמו בלשון זכר שמדברים השפה יוצרת תודעה (הגידים תחביר וכדומה). (5) הגישה הפוסט קולוניאלית: בוחנת את המציאות דרך עיניים תרבותיות חברתיות דרך מדדים גזעיים ועל פי הם מקדמים את האינטרסים של קבוצות לבנות והדחקה של המיעוט הלא לבן. סדר היום התקשורתי משעתק את השליטה של קבוצות הכוח. [א] הלא מערבים מוצגים כמלאי הון מלא יצירתיות ותאווה שמשתייכים לתרבות כושלת ואולי בעלי יכולות קוגניטיביות קלוקלת (השחור מתואר כחיוני מלא שמחת חיים בעל איבר מין גדול) [ב] התקשורת מדחיקה ומשכיחה סוגיות מרכזיות של לא מערביים שסותרות את תפיסת העולם של איש המערב. גם הביקורת הפמיניסטית וגם הביקורת הקולוניאלית מצביעות על הפיכת המרחב הציבורי פוליטי למרחב שנשלט באמצעות תקשורת ע"י קבוצות כוח מצומצמות. (האליטה הלבנה בעלי הון ואמצעים) מכאן שהשיח הוא מדומה הוא לא שיווינו מצד אחד יש זכויות וחירות אך בפועל מונצחים ההסדרים המעמדים ההיסטוריים של גורמי הכוח (גברים ולבנים). 

תיאורית החברות: התיאוריה בוחנת את תהליכי ההשפעה של התקשורת על היחיד והקבוצה. האדם מעצב את תפקידו החברתי בשלבים התפתחותיים והדרגתיים במהלך חייו באמצעות סוכני הידע (בית ספר, משפחה ותקשורת) ישנה תחרות בין סוכני הידע במספר תחומים. (1) זמן: כמה זמן אתה חשוף לחומר ומידע (בע"פ ומסרים כתובים) [ילדים מעדיפים לבלות 3 שעות מול טלוויזיה מחשב וחצי שעה מול ההורים] בכל מה שנוגע לממד הזמן תקשורת ההמונים מביסה את המשפחה.    (2) ידע: כל סוכן חברות מספק נתונים שונים על המציאות תוך פרשנות סלקטיבית. (3) ערכים ונורמות: כל סוכן מפרש באופן שונה את הערכים החברתיים מחד ואת הפרשנות והאינטרסים הכלכליים מהצד האחר. סוכני החברות מתחרים בניהם בנוגע לייצוא והפנמת ערכים חברתיים לכן זו תחרות על נורמות כי נורמות הם ביטוי מעשי של ערכים חברתיים (ההורים מלמדים לא לאלימות ובטלוויזיה משדרים מסרים אלימים יש קונפליקט).

אסכולת ההשפעות המוגבלות מצומצמות: אמצעי התקשורת לא מייצרים ערכים אלה מחזקים מגמות קיימות לכן תהליך החברות מתבצע בידי סוכני חיברות אחרים (בית ספר ומשפחה) ואמצעי התקשורת במקרה הטוב הוא סוכן חיברות חלש כי הוא רק מחזק את הליך החברות שהיה קודם (בחירות בארה"ב הבינו שהבוחרים הקשיבו רק לאחר שגיבשו דעה). מכאן שהאסכולה אומרת שמידת ההשפעה של התקשורת מצומצמת על האזרחים. הרציונל של אסכולת ההשפעות המוגבלות הוא בכך שהתקשורת היא גורם אשר מחק עמדות קיימות ולא מייצר ערכים חדשים סוכן החברות חלש ביותר משאר סוכני החברות.

גישת ההשפעות המוגבהות: לפי גישת ההשפעות המוגבהות התקשורת היא סוכן החברות החזק והמשמעותי ביותר במדינה מודרנית, התקשורת בעלת יותר עוצמה מן המדינה. כי התקשורת יכולה לייצר ערכים שזוכה לעדיפות ומשמעות גדולה יותר מאשר שהמדינה מייצרת. התקשורת מעצבת את דעת ההמון

הקונפליקט הערכי לפעולה בתוך קונצנזוס: מערכת הערכים שהתקשורת מייצרת זוכה לעדיפות גבוהה יותר מאשר מערכת הערכים שהמדינה מייצרת. המדינה מייצרת ערכים ליברלים והתקשורת מייצרת אנטי ערכים ליברלים. ובכך מביסה את שאר סוכני החברות - ההיגיון מתבסס על אלמנטים תיאורטיים וביסוס אמפירי בשטח.

הדגמים השונים של התקשורת המודרנית ע"פ האידיאולוגיה הפוליטית (1) הדגם הליברלי: על פי הגישה הליברלית האדם הוא התכלית (המרכז) , המטרה של התקשורת לייצר כמה שיותר תכנים, נתונים ועמדות שיקוף נתונים תפיסה זאת רואה את התקשורת כאמצעי המשרת את צרכי האדם. התקשורת היא עצמאית התקשורת נותנת מקום למגוון רב של דעות.  התקשורת מעמידה במרכזה את בחינת העובדות וחקירתם (תקשורת חוקרת) ואסור לאליטה הפוליטית להתערב בתכנים התקשורתיים (2) דגם האחריות החברתית: התקשורת חייבת לפעול בהתאם לצרכי החברה לא לתת דרור לכל מידע ופרשנות (לצמצם מידע בטחוני) הצנזורה תהיה מוגבלת ומצומצמת רק לשמירה על הסדר והנורמות. התקשורת היא עצמאית, מטילה על עצמה מחסום במקומות בהם המידע עלול להיות פוגעני, התקשורת מכוונת עצמה בהתאם לתכנים חברתיים אוניברסאליים בתוך הקהילה בה היא פועלת. (3) דגם התקשורת המשותפת: מתוך אכזבה כי התקשורת לא מייצגת את כלל הציבור ופונה רק לאליטות מסוימות שהם קבוצות כוח מצומצמות, ולכן הדיווח הוא מוטה מלכתחילה. ויש צורך לייצר מידע תקשורתי אלטרנטיבי התכונות שלה הם פנייה אל מיעוטים פילוח תקשורתי לקהל יעד מצומצם, התפצלות ומכוונות לקהלים קטנים וזיהוי מוקדי כוח עיקריים, צמצום הפיקוח הבירוקראטי והממשלתי.

התקשורת בשנות הש60 "התהליך הממלכתי והמוסדי": עד שנות ה60 היה את הדגם האוטוריטרית, = נשלט ע"י השלטון ובפיקוח מלא, התקשורת שירתה את האידיאולוגיה של השלטון, בשנת 65 היא עוברת להיות דגם פיקוח חברתי כלומר חוק התקשורת הציבורית שהפכה להיות ממלכתית. הקימו את רשות השידור כדי לפקח שהשידורים יהיו ללא שיקולים פוליטיים. כתוצאה מכך הצנזורה הצטמצמה למעד מידע שפוגע בביטחון המדינה או בשלום הציבור. החוק נחקק בגלל כמה טעמים: (1) חוק רשות השידור יצר מנגנוני רגולציה חיצוניים המונעים את המעורבות של המערכת הפוליטית (2) למרות החירות היחסית השידורים הממלכתיים לא פועלים כנגד מטרות של הממסד ומיישרים קו עם הסדר החברתי והאזרחי המקובל  (3) הם מתגייסים כדי לשרת מטרות חברתיות האופניות למדינת הלאום בישראל.

התקשורת בשנות ה80: נוצרה עצמאות תקשורתית, החקירה העצמאית גדלה, התקשורת מחפשת תופעות בלתי גלויות (נתונים ואינטרסים פוליטיים כלכליים ותרבותיים) שהמדינה מעוניינת להסתיר (בדומה לדגם הליברלי) באמצעות החשיפה מתאפשר דיון ציבורי מגוון.

חוק יסוד כבוד האדם וחירותו: חוק שהופך את ישראל למשטר דמוקרטי בעל יסודות ליבראליים הדמוקרטיה הישראלית ב92 החלטת בג"צ נתנה לגיטימציה לדמוקרטיה הטהורה בישראל. אחד מזכויות האדם והחירות הבסיסיות הוא חופש הביטוי ושם ניתנו כלים משפטיים שמאפשרים ליישם את חופש הביטוי במלואו. כלומר יצירת שיח ציבורי שמושתת על מירב הקולות החברתיים שמאפשרים לספק את מכלול הצרכים האנושיים שיוצר דיון ציבורי פורה ופתוח.

• המרכיב הראשון לחוק: זכויות היסוד ועקרון השוויון הם יסודות חוקתיים ששום גוף ציבורי או פרלמנטרי בירוקרטי אסור להפר אותו (אליס מילר בג"צ אישור להתמודד לקורס טייס).
• המרכיב השני לחוק: המרכיב המבני, לרשות השופטת יש הזכות לפסול חקיקה לדחוף ולבטל החלטה של גוף ציבורי שעובר על אותן חוקי יסוד. או לא לבטל חוק שפוגע בחוקי היסוד אם בית המשפט מוצא לנכון שאותה החלטה או פסיקה הכרחיים ולגיטימים במידתיות (המידתיות נקבעת בקשר הסיבתי בין ההכרעה הציבורית ולפגיעה בחוק היסוד)  

הקשר בין חוק יסוד כבוד האדם וחירותו לבין התפתחות התקשורת בישראל: בשנות ה90 חלה מהפכה בתקשורת בגלל 2 מרכיבים של אותה מהפכה חוק יסוד כבוד האדם וחירותו + חופש הביטוי, ניתן דגש לחקיקה המדגישה את חופש הביטוי וצמצומו רק למקרים נידירים וחריפים. פסיקות משפטיות הופכות את התקשורת לבעלת יכולת לחשוף דפוסים שונים של החברה ובכך יש יותר ליברליות. כמו במקרה של STATION FI

?פסק הדין STATION FIL  נגד הצנזורה: בית המשפט העליון מתיר (1995) את הקרנתו של סרט בעל אפיונים מיניים בוטים בגלל הצורך להתיר את ההיבט האמנותי כחלק מחופש הביטוי.  ההשלכות של פסק הדין יוצרות תקדים בכל הנוגע למעמדו של חופש הביטוי והתקשורת בישראל לא המקרה חשוב כי אם התקדים

הקשר בין חופש הביטוי לבין הבאה אמנותית: מקרה "אימפריית החושים" סרט יפני ב1976 בעל תכנים גסים מאוד שהצנזורה אישרה אותו בגלל חוק כבוד האדם וחירותו וסעיף חופש הביטוי. תכלית הסרט היא אמנותית ונועדה לתאר יחסי עוצמה בין זוגיות תשוקה ומוות. האלמנט האמנותי עולה על הפגיעה ברגשות הצופה ולכן אסוף לסרס יצירות אמנותית בשם כבוד האדם וחופש הביטוי לכן בית המשפט מותיר אותו לצפייה באופן פומבי בבתי הקולנוע. מכאן, שכל עוד הנושא משרת מטרות אומנותיות  המדינה תפנה לכיוון הליבראלי התקשורת תציג ביטויים אמנותיים שמעמידים את הפרט וחירותו במרכז ומצמצמת את הפרשנות שלה לערכים חברתיים שיש להשלים ולמלא. על התקשורת לא להכריע בנושאים החברתיים.

הקשר בין התכנים השונים בערוץ השני לבין ריכוזיות והביזוריות של התכנים: בגלל כמות התכנים נוצרת תחושה שהצופה הופך להיות לקוח ולא סתם צרכן צפייה, יש ידע מגוון שאמור להוביל להשבחתו של חופש הביטוי מימוש האידיאל הליברלי אבל זה לא קורה בגלל שהתקשורת מופעלת בידי גופים מסחריים והגופים הם ריכוזיים כמו כל הכלכלה הישראלית, מכאן אלה ששולטים על אמצעי התקשורת קשורים באופן עקיף לענפים כלכליים אחרים והשיקולים הופכים להיות שיקולים ריווחים כלכלים יש דגש רב על בידוריות כי לדעתם המכנה המשותף אינו מתייחס לאדם הפרטי או לצורך הקוגנטיבי ולכן הם לוכדים אותנו בתכני בידור נמוכים. ניתן לשים לב שגם בתוכניות החדשות שאמורות לשקף תכנים ברמה גבוהה מציגים לעיתים קרובות תכנים נמוכים וחלקם בידוריים כי זו הרמה מבחינת ערוצי התקשורת המסחריים של הקהל הרחב.

הקשר בין בעלי הון לתקשורת: על התקשורת לפקח ולבקר את הרשויות ולייצר ידע שמערער את ההנחות הקיימות אך שבעלי ההון משלמים לך את המשכורת ואתה תרצה להתקדם יש קשר עקיף ולכן המסרים מסוננים ואין ביקורת ממשית על בעלי ההון (לא תראו כתבה על דנקר בערוץ 2 כיון שהוא בעל השליטה בערוץ).

---

סוף השיעור | מחבר: עידן נדיר \ אסף נגרין | נושא: | עדכון: 05/02/2013